<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן ט"ו—י"ח</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ואין שטין על פני המים גזירה שמא יעשה חבית של שייטין, כתב הר"י מקור' ז"ל תנן בפרק משילין כל שחייבין עליו משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה בשבת חייבין עליו בי"ט שבות כלומר דבר שאין בו מצוה כלל משום רשות כלומר דבר הרשות שיש בו קצת מצוה משום מצוה כלומר דבר שיש בו מצוה וחייבוהו רבנן לשבות מהן ביו"ט. ואלו הן משום שבות לא עולין באילן פי' משום שמא יתלוש ולא רוכבין ע"ג בהמה פי' שמא יחתוך זמורה ולא שטין על פני המים פי' שמא יעשה חבית של שייטין ואין מספקין ואין מרקדין פי' כלן אסורין שמא יתקן כלי שיר. ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין ובתוספות מוסיף לא מגרשין ולא חולצין ולא מיבמין כלן אסורין גזירה שמא יכתוב אמנם בפרק הזורק מוכיח שהתירו לגרש במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבם. ואלו הן משום מצוה לא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות ולא מעריכין ולא מקדישין כלן אסורין גזירה משום מקח וממכר וכל אלו בי"ט אמרו ק"ו בשבת פ"ה מטפחין יד על יד מספקין יד על ירך ובירושלמי משמע ששניהם בענין אחד אלא סיפוק מחמתו טפוח מרצונו. ואין מקדשין מוקי לה בתלמודא דילן כשיש לו אשה ובנים ומשמע דאי אין לו מותר לקדש לפר"ת אבל לפר"ש אסור, וכתב גאון על הקדש דוקא הקדש מזבח או הקדש בדק הבית אסור שיוצאין מרשותו לרשות גבוה ודומה למקח וממכר אבל עכשיו שנודרין להקדשות ס"ת או עטרה או שמן למאור וכיוצא בהן מותר לפי שעדיין אינן מיוחדין שום דבר שיוצא מרשותן ואינו דומה למקח וממכר והאי דאין מגביהי' תרומו' ומעשרו' בי"ט מפני שהו' כמתקן ומתנו' כהן שהן הזרוע והלחיים והקיבה מותר להרימן בי"ט ומוליכן לכהן ואפי' הורמו מאמש מות' להוליכ' לכהן ביו"ט. ומות' ללוש עיסה גדולה ביו"ט ולהפריש חלה ביו"ט והלש מעיו"ט אין מפריש חלתה ביו"ט כך פסקו הריא"ף והרמב"ם ז"ל והר"ח והר"ז ז"ל פסקו שמותר בחוצה לארץ והר"פ ז"ל כתב ואם שכח ולא הפריש חלה מעי"ט מהו עושה ביו"ט חוזר ולש ביו"ט שיעור חלה ומצרף אותה בסל עם אותה שנילושה ומפריש או אוכל והולך בי"ט ומשייר ממנה מעט להפריש חלה ממנה במוצאי י"ט וכל דין זה נכתוב בביאור בע"ה בהלכות חלה. והלש בי"ט מפריש חלתה בי"ט ונותנה לכהן ואוכלה אם הוא טהור ואם נטמאת העיסה כגון עיסותינו היום לא יאפה החלה שאין אופין ומבשלין אלא לצורך אכילה וזו לשריפה עומדת כיצד יעשה יניחנה עד לערב ותשרף ולא ישרפנה ביו"ט לפי שאין שורפין ביו"ט ואם יו"ט של פסח שאם יניחנה עד לערב תחמיץ לא יקרא לה שם עד שתאפה כל העיסה ואחר האפיה יפריש תחלה לחם. וכתב הר"י מקור' ז"ל שאם שכח וקרא עליה שם תטיל לצונן.
